האם תשלום שכר גבוה פוטר מזכויות סוציאליות?

המקרה

גרפיקאית וותיקה הציעה עצמה לעבודה במשרד פרסום. בראיון העבודה הציגה את ניסיונה הרב ומקצועיותה. כשנשאלה לגובה השכר שמבקשת נקבה בסכום של 80 ₪ לשעה סכום מכובד לכל הדעות והתקבלה לעבודה. בתום שנת עבודה ראשונה משבקשה לקבל חופשה ודמי הבראה, נענתה ששכרה הגבוה כולל כבר גם חופשה והבראה. הגרפיקאית הגיבה שזה לא מדויק כלל וכלל והסיבה ששילמו לה שכר גבוה נובע מהוותק והמקצועית שלה ולא משום שכלול בתוכו תנאים סוציאליים, המנהל נותר בשלו, הסכים כי היא מומחית ומקצועית ובעלת ותק ולמרות זאת אומר שלא היה משלם לה שכר גבוה כל כך לולא כלול בו גם חופשה, הבראה, מחלה, וחגים.

נשאלת השאלה מה הדין במקרה כזה

תשובה

שאלה זו נקראת בפוסקים שאלתדמים מודיעיםדהיינו, האם אומרים שהדמים הגבוהים שקיבל העובד מודיעים תמורת מה באו ויש להסיק מהשכר הגבוה שאינו כולל רק שכר עבודה או שלא.

דעת התרומת הדשן

בספר תרומת הדשן להרב ישראל איסרלן  מביא שאלה בראובן ששכר את שמעון שיבצע עבורו שליחות למדינה פלונית אל לוי וסיכם עמו שכר של עשרה זהובים לשליחות, משביצע שמעון את השליחות בא לראובן ודרש את שכרו המסוכם ועוד שלושה זהובים  נוספים עבור הוצאות הדרך [בימינו דמי נסיעות], השיב לו ראובן שעשרה הזהובים כוללים גם את הוצאות הדרך מאחר ועל שליחות מעין זו נוהגים לשלם שבעה זהובים, ולכך הוסיף לו עוד שלושה זהובים בשביל הוצאות הדרך, ושמעון טוען לעומתו שמנהג כל השוכרים שמשלמים עבור ההוצאות בנוסף לשכר המסוכם לשליחות, הדין עם מי, משיב התרומת הדשן שראובן צודק בטענתו שהרי שמעון מודה לו שאין ראוי לתת לו שכר גדול כל כך בשליחות אילולא כלול בתוכו גם הוצאות הדרך ובמצב כזה אומרים שהדמים מודיעים.

דעת הקצות החושן

בעל הקצות החושן להרב יהודה לייב הכהן הלר  חולק על התרומת הדשן ומקשה עליו מגמרא מפורשת בפרק השוכר את הפועלים. המשנה אומרתמקום שנוהגים להשכים ישכים להעריב יעריבכלומר, עובד חייב לעבוד בשעות שנהוג לעבוד באותה מדינה, שואלת הגמפשיטה שכך הוא ומה החידוש בדבר, מתרצת הגמרא שהמשנה באה לחדש שגם אם המעסיק הוסיף על שכרן של הפועלים יותר מהמקובל בשוק, אעפיכ אינו יכול לדרוש שיעבדו יותר שעות מהנהוג כי העובדים יכולים לומר שהוסיף על שכרן כדי שיעבדו טוב יותר ולאו דווקא בשביל ישעבדו יותר שעות, נראה מגמרא זו שלא אומרים שהדמים מודיעים.

האחרונים האריכו להצדיק את שיטת תרומת הדשן מדברי הגמרא בתירוצים שונים, למעשה יש כמה דרכים בפסיקה.

יש מי שאומר שאין להסיק מהתרומת הדשן לשאלה שלנו ולדעתם טענתדמים מודיעיםשייך רק בתשלום עבור הוצאות הקשורות ישירות לעבודת העובד, דוגמת נסיעות לשליח שהנסיעה היא חלק אינטגרלי מהעבודה אך משלמים עליה בנפרד, בזה כאשר המעביד טוען ששילם מחיר גבוה מהמקובל גם עבור הנסיעות מתקבלת טענתו, מאחר והנסיעה הינה חלק אינטגרלי מהעבודה לכן מסתבר לומר שהשכר הגבוה שנקבע כלל גם הוצאה זו, אבל בתשלום תנאים סוציאליים המחויבים לפי החוק, שאין לזה כל קשר לעבודה והתשלום הוא הטבה המגיעה לעובד בזה בוודאי לא אומרים שהדמים מודיעים וטענת המעסיק לא תתקבל.

לדעה זו טענת דמים מודיעים אינה שייכת לגבי פדיון חופשה, הבראה, מחלה, פנסיה, ופיצויי פיטורין, אלא רק לגבי נסיעות וביגוד שהם תשלומים כחלק משכר העבודה וחלק מהעבודה עצמה.

ישנה דעה אחרת  שסוברת שניתן להסיק ממקרה התרומת הדשן לשאלתנו והדין הוא שדמים מודיעים גם לגבי תנאים סוציאליים ואינה מחלקת בין תשלום עבור נסיעות לבין תנאים סוציאליים אחרים כחופשה והבראה.

אלא שלדעה זו יש להביא בחשבון מספר פרמטרים נוספים טרם הקביעה שהדמים מודיעים כגון, האם השכר אכן מכסה את התשלום עבור התנאים הסוציאליים הנטענים או לא, וכן האם לעובד יש הסבר מניח את הדעת לשכר הגבוה שסוכם עמו כגון היותו עובד מצטיין או בעל וותק וכדו‘, ועוד פרמטרים.   

לסיכום: כדי לדעת האם במקרה שלך תזכה בדין תורה מומלץ לפנות לטוען רבני מומחה בדיני עבודה שינתח את המקרה לאור הדין והחוק ובכך לסייע לך למצות את זכויותיך.

אולי יעניין אותך גם:

צור קשר לקבלת יעוץ ראשוני

מזונות ילדים-בן מרדן

שאלה

מה הדין בילד שמסרב לפגוש באביו ולהיות אתו בקשר האם גם אז חייב האב במזונות ילדים?

תשובה

חובת תשלום מזונות ילדים לפי הדין העברי הינה חובה אבסולוטית ומוחלטת על האב לזון את ילדיו. מהות חובה זו משתנה אומנם בגילאים השונים אך בין אם זו חובה מעיקר הדין, ובין אם זו חובה מדין צדקה, או אפילו רק מכוח תקנת רבנות הראשית עדין זו חובה שמוטלת על האב.

בן או בת שמיוזמתם האישית אינם מעוניינים בקשר עם האב ונמנעים מקשר עמו מוגדרים בפסיקה ההלכתית ‘בן מורד’ או ‘בן מרדן’ בין אם הסירוב הוא להיות במשמורת האב או אפילו סירוב להסדרי שהות אצל האב.

בהלכה (שו”ע אבן העזר סימן פב סעיף ז) נפסק שילד מעל גיל 6 המסרב להיות אצל אביו פטור האב ממזונותיו וכלשון החלקת מחוקק (שם ס”ק ט) ”כשהבן אינו רוצה להפרד מאמו יש לאב לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאין שומע לקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים”.

בפסקי דין רבניים שיצאו מתחת ידם של דייני בית הדין הרבני לדורותיהם מצינו כמה גישות בפסיקת מזונות ילדים לבן מורד. בפסיקה עוצבו כללים וגדרים להגדרת בן מרדן והסנקציות כלפיו [1]. יש כאלו ששוללים לגמרי מזונות ויש שרק מפחיתים, ויש שמבדילים בין בן מורד לבת מרדנית.

כאשר בית הדין הרבני נוכח כי הסיבה לסירוב הבן לקשר עם האב מקורו ב”ניכור הורי” מצד האם כי אז ייחשב הבן לאנוס ולא לבן מורד ולא ישללו ממנו מזונותיו.

כמו כן כאשר המרידה נובעת מהתנהגותו של האב גם אז לא ייחשב בן מרדן אלא אנוס וכלשון בית הדין הרבני הגדול בתיק מספר 993786/2

”…בנסיבות אלו אין אנו מדברים בבן מרדן אלא באב שלא מעוניין באמת בבנו, ואם הבן מרדן – הדבר נעשה בגין מעשי האב.

ונחזי אנן: אם אב מכה את בנו ועקב כך הבן לא מעוניין להיפגש עימו, וכי יעלה על הדעת שהאב יוכל לטעון “יבוא בני המוכה אליי, ואפרנסנו, ואם לא – לא אתן מזונות”? ודאי שאין הדברים כן, וודאי שבמקרה כזה נכוף האב לשלם מזונות לבן באשר הוא שם. משכך, מאי שנא אב המכה את בנו פיזית מאב המכה נפשית? ולעניות דעתנו אב המכה נפשית חמור מהמכה פיזית, וודאי אין הוא יכול לטעון “מכיוון שאין בני נפגש עימי לא אשלם מזונותיו”…

מילים כדורבנות!

נמצא כי שלילת מזונות לבן מרדן יש לו מקור בהלכה אך הקביעה האם מדובר בבן סרבן או בבן מנוכר נתונה להחלטת בית הדין. לא בניקל יחליט בית הדין הרבני לשלול מזונות מילד, ורק כאשר מוכח למעלה מכל ספק שמדובר במרידה שאינה נובעת מהתנהגות האב או מניכור הורי חלילה.

במקרה ונקלעתם למצב כאוב זה מומלץ לפנות לטוען רבני הבקי בדיני משפחה ובפסיקת בתי הדין הרבניים לקבלת ייעוץ מקצועי.


[1] ראה מנחת אברהם ח”ג סימן ד’ דעת הגר”א שפירא זצ”ל. מפשטי שאול סמן כ”ג דעת הגר”ש ישראלי הגר”ש גולדשמיט והגר”א יוסף זצ”ל. פד”ר כרך י”ג עמ’ 20 דעת הציץ אליעזר. קובץ תחומין כרך ח’ עמ’ 69-86. תחומין ט”ז 87, 99. עטרת דבורה ח”א סימן ל.