ילד שמסרב להיות בקשר עם אביו חייב במזונותיו?

חובת תשלום מזונות ילדים לפי הדין העברי הינה חובה אבסולוטית ומוחלטת על האב לזון את ילדיו. מהות חובה זו משתנה אומנם בגילאים השונים אך בין אם זו חובה מעיקר הדין, ובין אם זו חובה מדין צדקה, או אפילו רק מכוח תקנת רבנות הראשית עדין זו חובה שמוטלת על האב.

חובת מזונות ילדים החלה על האב הינה חובה הלכתית וחוקית כאחד הנובעת מתוקף היותו אביהם.
חובת מזונות ילדים נחלקת על פי גילאים.

קטני קטנים – עד גיל 6, חובה אבסולוטית על האב מעיקר הדין.
קטנים – עד גיל 15, חובה על האב מדין צדקה.
גדולים – עד גיל 18, מתקנות הרבנות הראשית ומדין צדקה.

גובה המזונות ייקבע ביחס לגיל הילדים ובהתאם למידת החיוב לפי הדין ומידת יכולתו הפיננסית של האב.
לפי הנפסק בבית הדין הרבני, חלה חובת תשלום מזונות על האב גם במשמורת משותפת, והפסיקה של בית המשפט העליון בנושא לא התקבלה היות והיא מנוגדת לדין שולחן ערוך.

בן או בת שמיוזמתם האישית אינם מעוניינים בקשר עם האב ונמנעים מקשר עמו מוגדרים בפסיקה ההלכתית 'בן מורד' או 'בן מרדן' בין אם הסירוב הוא להיות במשמורת האב או אפילו סירוב להסדרי שהות אצל האב.

בהלכה (שו"ע אבן העזר סימן פב סעיף ז) נפסק שילד מעל גיל 6 המסרב להיות אצל אביו פטור האב ממזונותיו וכלשון החלקת מחוקק (שם ס"ק ט)

"כשהבן אינו רוצה להפרד מאמו יש לאב לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאין שומע לקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים".

בפסקי דין רבניים שיצאו מתחת ידם של דייני בית הדין הרבני לדורותיהם מצאנו כמה גישות בפסיקת מזונות ילדים לבן מורד. בפסיקה עוצבו כללים וגדרים להגדרת בן מרדן והסנקציות כלפיו [1]. יש ששוללים ממנו לגמרי מזונות ויש שרק מפחיתים, ויש שמבדילים בין בן מורד לבת מרדנית.

הגדרת בן מרדן

כאשר בית הדין הרבני נוכח כי הסיבה לסירוב הבן לקשר עם האב מקורו ב"ניכור הורי" מצד האם כי אז ייחשב הבן לאנוס ולא לבן מורד ולא ישללו ממנו מזונותיו.

כמו כן כאשר המרידה נובעת מהתנהגותו של האב גם אז לא ייחשב בן מרדן אלא אנוס וכלשון בית הדין הרבני הגדול בתיק מספר 993786/2

"…בנסיבות אלו אין אנו מדברים בבן מרדן אלא באב שלא מעוניין באמת בבנו, ואם הבן מרדן – הדבר נעשה בגין מעשי האב.

ונחזי אנן: אם אב מכה את בנו ועקב כך הבן לא מעוניין להיפגש עימו, וכי יעלה על הדעת שהאב יוכל לטעון "יבוא בני המוכה אליי, ואפרנסנו, ואם לא – לא אתן מזונות"? ודאי שאין הדברים כן, וודאי שבמקרה כזה נכוף האב לשלם מזונות לבן באשר הוא שם. משכך, מאי שנא אב המכה את בנו פיזית מאב המכה נפשית? ולעניות דעתנו אב המכה נפשית חמור מהמכה פיזית, וודאי אין הוא יכול לטעון "מכיוון שאין בני נפגש עימי לא אשלם מזונותיו"…

מילים כדורבנות!

נמצא כי שלילת מזונות לבן מרדן יש לו מקור בהלכה אך הקביעה האם מדובר בבן סרבן או בבן מנוכר נתונה להחלטת בית הדין. לא בניקל יחליט בית הדין הרבני לשלול מזונות מילד, ורק כאשר מוכח למעלה מכל ספק שמדובר במרידה שאינה נובעת מהתנהגות האב או מניכור הורי חלילה.

במקרה ונקלעתם למצב כאוב זה מומלץ לפנות לטוען רבני הבקי בדיני משפחה ובפסיקת בתי הדין הרבניים לקבלת ייעוץ מקצועי.

___________________

[1] ראה מנחת אברהם ח"ג סימן ד' דעת הגר"א שפירא זצ"ל. מפשטי שאול סמן כ"ג דעת הגר"ש ישראלי הגר"ש גולדשמיט והגר"א יוסף זצ"ל. פד"ר כרך י"ג עמ' 20 דעת הציץ אליעזר. קובץ תחומין כרך ח' עמ' 69-86. תחומין ט"ז 87, 99. עטרת דבורה ח"א סימן ל.