עיקול להבטחת מזונות ילדים

כאשר יש לבני זוג ילדים משותפים הקשר ביניהם לא תמיד מסתיים עם הגירושין, נוכח העובדה שהאב חייב במזונות ילדים, ולמרבה הצער לא כולם משלמים את מזונות הילדים באופן סדיר מה שמאלץ את האשה לנקוט באמצעים משפטיים לגבות את החוב.

עובדה מצערת זו גורמת לנשים לבקש לחסוך מעצמם את הדאגה והטרחה הכרוכה בגביית מזונות הילדים, חיוב המשתרע עד הגיע הילד לגיל 18 בדרך כלל.

אופציות מעשיות להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידיים

יש מספר אפשרויות חוקיות להבטחת תשלום עתידי של מזונות ילדים:

1] בקשה מבית הדין הרבני לעקל את חלקו של הבעל בדירה או בכספים בבנק וכדו’ עבור הבטחת תשלום עתידי למזונות ילדים, על פי סמכותו ההלכתית [1]  והחוקית [2] להורות על עיקול.

2] בקשה מרשם ההוצאה לפועל לעקל סכום השווה לתשלום דמי מזונות ילדים של שנתיים [3], ובמקרי קיצון אף יותר משנתיים [4].

3] בקשה מבית הדין הרבני שלא לחלק את הדירה עד אגיע הקטן לגיל 18 לפי .

פסיקת בתי הדין הרבניים

הלכה למעשה כפי שפוסקים בבתי הדין הרבניים אי אפשר לעקל רכוש של הבעל להבטחת חוב עתידי גם אם מדובר במזונות ילדים.

בהקשר זה נכון לצטט את פסק הדין של בית הדין הרבני בהרכב הדיינים א. גולדשמיט, י.קוליץ ו ש. מזרחי כולם זצ”ל שכתבו לחלק בין חוב עתידי של מזונות אישה שניתן לעיקול, לבין חוב עתידי של מזונות ילדים שאינו ניתן לעיקול, וז”ל: ”…מזונות אישה חלים מתחילת הנישואין לכל הזמן בעתיד, ועל ידי מעשה הנשואים חל החיוב לזון לכל תקופת הנשואים, לכן החיוב והשעבוד קיים כבר מאז לכל משך הנשואים. במזונות ילדים, עילת החיוב היא האבהות, ומכיוון שחיוב המזונות הוא מכוח הוויית האבהות, כל זמן שהווייה זו קיימת, זהו המחייב למזונות אותו הזמן, ולא מסתבר להגדיר שלידת הילד הטילה שעבוד וחיוב על האב למשך כל תקופת החיוב…” [5]

הנה כין כן נראה שבית הדין הרבני לא ימהר להטיל עיקול על רכושו של אב להבטחת תשלום עתידי של מזונות ילדים.

אולם לכל כלל יש יוצא מן הכלל והוא, כשבית הדין הרבני נוכח שהאב אינו משלם את דמי המזונות שנפסקו ואם ברור מהתנהגותו שאינו מתכוון גם בעתיד לשלם כי אז כן יורה בית הדין הרבני לעקל את רכושו להבטחת המזונות.

אב שמשלם את דמי מזונות הילדים באופן סדיר, ומבקש להימנע בעת חלוקת הרכוש מעיקול של סכום מזונות לשנתיים כפי שתקנות הסדר דין אזרחי מאפשר, יכול הוא לבקש מבית הדין הרבני להוציא הבהרה שפסק הדין למזונות אינו ניתן לעיקול עם חלוקת הרכוש, הבהרה זו תחייב את ראש ההוצל”פ באשר ראש ההוצל”פ כפוף להוראות בית הדין הרבני [6]  ולא יהיה ניתן לעקל את רכושו של האב.

_____________________

[1] חו”מ סימן ע”ג סעיף י. פד”ר חי”ט עמ’ 348.

[2] חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט”ז-1956 סעיף 4 א’.

[3] לפי תקנה 258 יז’ (א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

[4] תמ”ש (כ”ס) 30323-09 ד.ה.ש נ’ ד.נ.ש.

[5] פד”ר ח”ב עמ’ 90. להרחבה בעניין פד”ר ח”ה עמ’304-305 מדברי הרב אליעזר גולדשמיט. ופד”ר 1035933/4 בהרכב הדיינים אושינסקי, זרביב,גרוזמן.

[6] בר”ע 802-05

אולי יעניין אותך גם:

צור קשר לקבלת יעוץ ראשוני

מזונות ילדים-בן מרדן

שאלה

מה הדין בילד שמסרב לפגוש באביו ולהיות אתו בקשר האם גם אז חייב האב במזונות ילדים?

תשובה

חובת תשלום מזונות ילדים לפי הדין העברי הינה חובה אבסולוטית ומוחלטת על האב לזון את ילדיו. מהות חובה זו משתנה אומנם בגילאים השונים אך בין אם זו חובה מעיקר הדין, ובין אם זו חובה מדין צדקה, או אפילו רק מכוח תקנת רבנות הראשית עדין זו חובה שמוטלת על האב.

בן או בת שמיוזמתם האישית אינם מעוניינים בקשר עם האב ונמנעים מקשר עמו מוגדרים בפסיקה ההלכתית ‘בן מורד’ או ‘בן מרדן’ בין אם הסירוב הוא להיות במשמורת האב או אפילו סירוב להסדרי שהות אצל האב.

בהלכה (שו”ע אבן העזר סימן פב סעיף ז) נפסק שילד מעל גיל 6 המסרב להיות אצל אביו פטור האב ממזונותיו וכלשון החלקת מחוקק (שם ס”ק ט) ”כשהבן אינו רוצה להפרד מאמו יש לאב לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאין שומע לקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים”.

בפסקי דין רבניים שיצאו מתחת ידם של דייני בית הדין הרבני לדורותיהם מצינו כמה גישות בפסיקת מזונות ילדים לבן מורד. בפסיקה עוצבו כללים וגדרים להגדרת בן מרדן והסנקציות כלפיו [1]. יש כאלו ששוללים לגמרי מזונות ויש שרק מפחיתים, ויש שמבדילים בין בן מורד לבת מרדנית.

כאשר בית הדין הרבני נוכח כי הסיבה לסירוב הבן לקשר עם האב מקורו ב”ניכור הורי” מצד האם כי אז ייחשב הבן לאנוס ולא לבן מורד ולא ישללו ממנו מזונותיו.

כמו כן כאשר המרידה נובעת מהתנהגותו של האב גם אז לא ייחשב בן מרדן אלא אנוס וכלשון בית הדין הרבני הגדול בתיק מספר 993786/2

”…בנסיבות אלו אין אנו מדברים בבן מרדן אלא באב שלא מעוניין באמת בבנו, ואם הבן מרדן – הדבר נעשה בגין מעשי האב.

ונחזי אנן: אם אב מכה את בנו ועקב כך הבן לא מעוניין להיפגש עימו, וכי יעלה על הדעת שהאב יוכל לטעון “יבוא בני המוכה אליי, ואפרנסנו, ואם לא – לא אתן מזונות”? ודאי שאין הדברים כן, וודאי שבמקרה כזה נכוף האב לשלם מזונות לבן באשר הוא שם. משכך, מאי שנא אב המכה את בנו פיזית מאב המכה נפשית? ולעניות דעתנו אב המכה נפשית חמור מהמכה פיזית, וודאי אין הוא יכול לטעון “מכיוון שאין בני נפגש עימי לא אשלם מזונותיו”…

מילים כדורבנות!

נמצא כי שלילת מזונות לבן מרדן יש לו מקור בהלכה אך הקביעה האם מדובר בבן סרבן או בבן מנוכר נתונה להחלטת בית הדין. לא בניקל יחליט בית הדין הרבני לשלול מזונות מילד, ורק כאשר מוכח למעלה מכל ספק שמדובר במרידה שאינה נובעת מהתנהגות האב או מניכור הורי חלילה.

במקרה ונקלעתם למצב כאוב זה מומלץ לפנות לטוען רבני הבקי בדיני משפחה ובפסיקת בתי הדין הרבניים לקבלת ייעוץ מקצועי.


[1] ראה מנחת אברהם ח”ג סימן ד’ דעת הגר”א שפירא זצ”ל. מפשטי שאול סמן כ”ג דעת הגר”ש ישראלי הגר”ש גולדשמיט והגר”א יוסף זצ”ל. פד”ר כרך י”ג עמ’ 20 דעת הציץ אליעזר. קובץ תחומין כרך ח’ עמ’ 69-86. תחומין ט”ז 87, 99. עטרת דבורה ח”א סימן ל.