עילות גירושין בבית הדין הרבני

עילות גירושין

כאשר בני זוג מגיעים יחד למסקנה כי עליהם להתגרש ומסכימים לכך במקרה כזה אין שום בעיה, כל שנותר עליהם לעשות הוא להכין הסכם גירושין ולהגישו לבית הדין הרבני ולהתגרש.

הבעיה מתחילה כאשר אחד מבני הזוג אינו רוצה להתגרש מאחר ולפי ההלכה אישה צריכה לקבל את הגט מרצונה והגבר צריך לתת את הגט מרצונו, ואי אפשר לכפות גט על אחד שלא רוצה אלא אם ישנה עילת גירושין שלפי ההלכה עילה זו מחייבת בגט, ללא עילת גירושין לא יכול בית הדין הרבני לחייב בגט,  ולא כל מי שחשק נפשו לפרק את קשר הנישואין גם אם מסיבות אובייקטיביות יכול לכפות זאת על הצד השני שמתנגד כל זמן שזה לא עומד בכלל ההלכה כעילת גירושין שמחייבת.

ישנם סוגים שונים של עילות גירושין, לגבר ולאישה, יש עילות המחייבים בגט עד כדי כפיה ממש, ויש כאלו שאם אם לא מחייבים בגט עדיין מאפשרים לא לשלם מזונות או להוציא שלא בכתובה.

נכון הוא שכלפי גבר קל יותר בנושא של כפייה משום שגבר יכול לשאת אישה שנייה בשונה מאישה שאסור לה לשאת גבר נוסף, אלא שבית הדין הרבני לא מאשר היתר נישואין אישה שניה ללא שיש עילת גירושין טובה, כך שמבחינת הצורך להיזקק לעילת גירושין שווים גבר ואישה.

סוגי עילות גירושין 

מומים ומחלות 

אדם שמגלה מיד אחרי החתונה מומים, מחלות, בעיות נפשיות בבן או בת זוגו, שבוודאות היו גם קודם לחתונה והסתירו ממנו, במקרים רבים שה יהווה עילת גט מידית גם אם לא מדובר במום גדול.
במקרה והמחלה פרצה רק אחרי הנישואין או שלא ידוע לנו אם הייתה קיימת גם לפני החתונה כי אז לפי הדין רק אם זה מוגדר 'מום גדול' זה יהווה עילת גירושין.
בפסקי הדין הרבניים כבר קבעו שמחלת נפש הינה מום גדול שמחייב בגט.
אלא שבמומים יש הבדל בין גבר לאישה בעוד שבאשה מומים הם עילה אצל גבר לא תמיד זה עילה לחייבו בגט.

עקרות

איש אשה שמחמת בעיה רפואית אינם יכולים להביא ילדים לעולם זו גם עילת גירושין.

מורד או מורדת

אי קיום יחסי אישות מוגדר בהלכה 'מורד' או 'מורדת' וזה כמובן מהווה עילת גירושין רצינית באשר זוהי עקירת האישות לגמרי.

עוברת על דת משה, עוברת על דת ויהודית

אשה שאינה נוהגת בצניעות כראוי לאשה יהודייה מוגדרת 'עוברת על דת יהודית' ואם היא מכשילה את בעלה בעלה באיסורים היא מוגדרת 'עוברת על דת משה'. שניהם מהווים עילת גירושין וגורמים גם להפסד כתובה. 

בגידה

בגידה מצד אישה אוסרת אותה מיד על בעלה מדין תורה. בגידה מצד הבעל מהווה עילת גירושין לפי הלכה בתנאים מסוימים. 

מאיסות

'מאיס עלי' או מאוסה עלי, זו טענה שחוזרת על עצמה ברוב ככל תיקי הגירושין, מאיסות יכולה להיגרם מהמון סיטואציות מהם גם כאלו המהווים לכשעצמם עילת גירושין, לדוגמא, אישה שבעלה מכור לסמים או לאלכוהול, כתוצאה מכך היא גם מואסת בו מאיסות גמורה ומוחלטת שאינה צריכה להוכחה, וכן כתוצאה מההתמכרות הוא גם מורד בה מאחר ואינו יכול לעמוד בחיוביו כלפיה הן מרדיה מתשמיש והן מרידה ממזונות בדרך כלל, לפעמים ההתמכרות מלווה באלימות שגם היא מהווה עילת גירושין.

טענת מאיסות לבדה אינה עילת גירושין אצל אשה בשונה מאצל גבר, לכן חשיבות רבה להיוועץ בטוען רבני מומחה שיידע לשים לב לפרטים הקטנים בסיפור שפעמים רבות אדם לא מייחס להם חשיבות מיוחדת בסל צרותיו כשמבחינה הלכתית זה יכול להציל לו את התיק.

כפי שראינו שבהעדר הסכמה הדדית להתגרש חייבים עילת גירושין טובה הלכתית כדי לחייב בגט, על כן חובה לקבל ייעוץ מטוען רבני שבקיא היטב בדיני משפחה ובפסיקה ההלכתית, שידע על אילו פרטים לשים דגש ולבנות עילת גירושין שביא את הגט המיוחל ללקוח.

אולי יעניין אותך גם:

צור קשר לקבלת יעוץ ראשוני

מזונות ילדים-בן מרדן

חובת תשלום מזונות ילדים לפי הדין העברי הינה חובה אבסולוטית ומוחלטת על האב לזון את ילדיו. מהות חובה זו משתנה אומנם בגילאים השונים אך בין אם זו חובה מעיקר הדין, ובין אם זו חובה מדין צדקה, או אפילו רק מכוח תקנת רבנות הראשית עדין זו חובה שמוטלת על האב.

בן או בת שמיוזמתם האישית אינם מעוניינים בקשר עם האב ונמנעים מקשר עמו מוגדרים בפסיקה ההלכתית 'בן מורד' או 'בן מרדן' בין אם הסירוב הוא להיות במשמורת האב או אפילו סירוב להסדרי שהות אצל האב.

בהלכה (שו"ע אבן העזר סימן פב סעיף ז) נפסק שילד מעל גיל 6 המסרב להיות אצל אביו פטור האב ממזונותיו וכלשון החלקת מחוקק (שם ס"ק ט) "כשהבן אינו רוצה להפרד מאמו יש לאב לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו כל זמן שאין שומע לקולי להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים".

בפסקי דין רבניים שיצאו מתחת ידם של דייני בית הדין הרבני לדורותיהם מצינו כמה גישות בפסיקת מזונות ילדים לבן מורד. בפסיקה עוצבו כללים וגדרים להגדרת בן מרדן והסנקציות כלפיו [1]. יש כאלו ששוללים לגמרי מזונות ויש שרק מפחיתים, ויש שמבדילים בין בן מורד לבת מרדנית.

כאשר בית הדין הרבני נוכח כי הסיבה לסירוב הבן לקשר עם האב מקורו ב"ניכור הורי" מצד האם כי אז ייחשב הבן לאנוס ולא לבן מורד ולא ישללו ממנו מזונותיו.

כמו כן כאשר המרידה נובעת מהתנהגותו של האב גם אז לא ייחשב בן מרדן אלא אנוס וכלשון בית הדין הרבני הגדול בתיק מספר 993786/2

"…בנסיבות אלו אין אנו מדברים בבן מרדן אלא באב שלא מעוניין באמת בבנו, ואם הבן מרדן – הדבר נעשה בגין מעשי האב.

ונחזי אנן: אם אב מכה את בנו ועקב כך הבן לא מעוניין להיפגש עימו, וכי יעלה על הדעת שהאב יוכל לטעון "יבוא בני המוכה אליי, ואפרנסנו, ואם לא – לא אתן מזונות"? ודאי שאין הדברים כן, וודאי שבמקרה כזה נכוף האב לשלם מזונות לבן באשר הוא שם. משכך, מאי שנא אב המכה את בנו פיזית מאב המכה נפשית? ולעניות דעתנו אב המכה נפשית חמור מהמכה פיזית, וודאי אין הוא יכול לטעון "מכיוון שאין בני נפגש עימי לא אשלם מזונותיו"…

מילים כדורבנות!

נמצא כי שלילת מזונות לבן מרדן יש לו מקור בהלכה אך הקביעה האם מדובר בבן סרבן או בבן מנוכר נתונה להחלטת בית הדין. לא בניקל יחליט בית הדין הרבני לשלול מזונות מילד, ורק כאשר מוכח למעלה מכל ספק שמדובר במרידה שאינה נובעת מהתנהגות האב או מניכור הורי חלילה.

במקרה ונקלעתם למצב כאוב זה מומלץ לפנות לטוען רבני הבקי בדיני משפחה ובפסיקת בתי הדין הרבניים לקבלת ייעוץ מקצועי.


[1] ראה מנחת אברהם ח"ג סימן ד' דעת הגר"א שפירא זצ"ל. מפשטי שאול סמן כ"ג דעת הגר"ש ישראלי הגר"ש גולדשמיט והגר"א יוסף זצ"ל. פד"ר כרך י"ג עמ' 20 דעת הציץ אליעזר. קובץ תחומין כרך ח' עמ' 69-86. תחומין ט"ז 87, 99. עטרת דבורה ח"א סימן ל.