"פירוק שותפות" זהו מושג המתייחס לסיטואציה שבה שותפים מבקשים להפסיק את השותפות ולפרק את ה"עסק" המצוי בבעלותם. מושג זה נוגע גם לבני זוג המצויים בהליכי גירושין שכן גם בני זוג "שותפים" בנכסיהם כתוצאה מרכישות נכסים במהלך הנישואין ומכאן ההגדרה "פירוק שיתוף בדירת המגורים בגירושין".
דירת המגורים של בני זוג היא בדרך כלל הנכס העיקרי שלהם בהם הם "שותפים". לחלק ניכר מהזוגות הנשואים בארץ דירת מגורים השייכת לשני הצדדים, ורשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) במנהל או בחברה משכנת. כאשר בני זוג עומדים בפני גירושין, ביוזמת אחד מהם או ברצון שניהם, מתעוררת השאלה מה ייעשה בדירת המגורים שלהם.
כאשר ישנה הסכמה על מכירת הדירה ופירוק השיתוף בה המצב מצוין, הבעיה מתחילה כאשר צד אחד רוצה להתגרש ויחד עם זאת למכור את הדירה והצד השני מעוניין בשלום בית וכתוצאה מכך מתנגד כמובן לפירוק השיתוף בדירה.
מבחינה משפטית, הדין לגבי פירוק שותפות, קבוע בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1968, סעיף 37 שקובע כי:
"כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף"
כלומר, מבחינה חוקית יכול בן זוג אחד לכפות על משנהו את פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת שלהם גם בניגוד לרצונו מכוח חוק המקרקעין גם אם בסופו של דבר תביעת הגירושין לא תתקבל.
הלכתית זו מצב בלתי אפשרי לחלוטין, משום שלפי ההלכה שותפות מסתיימת עם הזמן שקבעו לה, ושותפות בין בני זוג בפשטות עומדת כל זמן שהנישואין קיימים ולא ייתכן שבן זו יכפה על משנהו את מכירת הדירה ובכך דה פאקטו יביא לסיום הנישואין כאמרה הידועה ללא בית שלם אין גם שלום בית.
ואכן בית הדין הרבני לעולם לא יורה על פירוק שיתוף במנותק מפסיקה בתביעת הגירושין.
השאלה היא מה קורה אם צד אחד פונה בתביעת רכוש לבית משפט לענייני משפחה ומבקש פירוק שיתוף בדירת המגורים לפי סעיף 37 לחוק המקרקעין, כיצד יכול הצד המסרב לגירושין והמעוניין בשלום בית, למנוע את פירוק השיתוף בדירה ?
מהו צו למדור ספציפי?
"מדור ספציפי" הכוונה שבית הדין קובע שמדורה של האישה היא בדירה הספציפית המשותפת, כעין עיקול על מכירת הדירה. מסעד זה בדרך כלל רק אישה יכולה ליהנות, ורק בית הדין הרבני יכול ליתנו.
אישה המקדימה את בעלה ומגישה תביעה למדור ספציפי בבית הדין הרבני לפני שבעלה הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה [1] יכולה לגרום לעיכוב של שנים במכירה, ואולי אף למניעת מכירת הבית. ההלכה קובעת כי אדם חייב במדורה של אשתו כחלק ממזונותיה, ואין האישה חייבת לצאת מ"הנווה הטוב לנווה הרע" לכן יכול בית הדין הרבני להורות שאין לפרק את השותפות בדירה מכוח חיובו של הבלע במזונותיה כאמור.
בית הדין הרבני יכול להיעתר לבקשה למתן צו למדור ספציפי גם מצד בעל החושש שאשתו תפנה לבית משפט בבקשה לפירוק שיתוף ברכוש מ 3 טעמים שונים, א' מצד תביעת שלום בית שנכרכו לה ענייני הרכוש ועמם בקשה למתן צו למדור ספציפי. ב' מכוח זכותו של הבעל בפירות נכסי מילוג של אשתו, והשימוש בחלקה בדירה מגודר בהחלט פירות נכסי מילוג. ג' מצד השותפות שלהם בדירה כתוצאה מחיי נישואין המגובים כאמור בתביעת שלום בית.
מתי יורה בית הדין הרבני על פירוק השיתוף בדירת המגורים?
כאשר בית הדין הרבני דן בנושאי רכוש מכוח הסמכות שהוקנתה לו וכאשר הרכוש נכרך כדין לתביעת הגירושין או כאשר שני הצדדים מסכימים לכך, ברור שבית הדין הרבני יפסוק בעניין פירוק השיתוף לפי ההלכה.
והנה כפי שכבר אמרנו בני זוג הם "שותפים" בנכסיהם, והדין הוא ששותפות שלא מוגדרת בזמן יכול כל אחד מהשותפים לפרק את השותפות בכל רגע נתון, בשונה משותפות מוגדרת בזמן אז אי אפשר לפרק את השותפות בתוך הזמן המוגדר ללא הסכמה.
בבני זוג בפשטות זוהי שותפות שמוגדרת לכל תקופת הנישואין, השאלה היא מהי ההגדרה של תקופת הנישואין האם זה עד לרגע של הגט או אפילו פסק דין לחיוב גט של בית הדין הרבני, או שמא מרגע שצד אחד מבקש כבר להתגרש בעילות טובות, או שבית הדין נוכח לדעת שהצדדים כבר לא יחזרו לשלום בית, כי אז גם אפשרי לפסוק על פירוק השיתוף גם לפני הגט או לפני פסק דין לחיוב גט?
שיטת הרב שרמן- פירוק שיתוף רק בחיוב גט
בעניין זה ישנם שתי שיטות בבית הדין הרבני, ישנה את שיטתו של כב' דיין בית הדין הגדול (בדימוס) הרב אברהם שרמן [2] שסבור שפירוק שיתוף בדירת מגורים יכולה להפסק רק עם פסק דין לחיוב גט ולא קודם לכן,
"שותפות בני הזוג בדירה, נוצרה ביניהם למדור במסגרת חיי נישואין משותפים, ותנאי הסכם שותפות זה נקבעים בהתאם למסגרת נישואיהם, וקיימת הסכמה מכללא שזמן הנישואין הוא זמן השותפות, וכל עוד שהנישואין לא נסתיימו על פי דין, הלכה, או הסכמת בני הזוג, אין שום צד רשאי לבקש פרוק השותפות בדירה, שכן בזה הוא מפר את תנאי זמן השותפות שנקבע בהסכמה מכללא בלב שני בני הזוג שנקבעה בשעת יצירת השותפות."
שיטת הרב בארי- פירוק שיתוף כשאין סיכוי לשלום בית
לעומתו ידוע שיטתו של כב' הדיין אבי"ד בית הדין הרבני באשקלון (בדימוס) הרב בנימין בארי [3] שסבור שברגע שברור לבית הדין שבני הזוג כבר לא ישובו לשלום בית, אז גם אם בית הדין לא יכול לעדיין להוציא פסק דין לחיו גט גם אפשר כבר לפרק את השותפות בדירה לאחר שלבת הדין כבר ברור שלא ישובו לשלום בית.
"ומסתבר לומר, שבשותפות בין איש לאשתו, כאילו נקבע מראש שהשותפות נמשכת כל עוד הם יכולים לגור ביחד, אבל אם נוצר מצב של מאיסות, ובית הדין משוכנע שנוצר מצב בלתי הפיך שהחיים בכפיפה אחת בלתי נסבלים, כי אז יש אומדנא ברורה שנחשב כאילו כלה זמן השותפות, וכל צד רשאי לדרוש את פירוק השותפות וזה שלא כדברי הגר"א שרמן שליט"א, שכתב שהשותפות הקניינית ממשיכה מדיני שותפות עד הגירושין. האם יעלה על הדעת שכאשר בני הזוג נפרדו והגט מתעכב בגלל סירובו של אחד מהצדדים להתגרש, שהשותפות תימשך בעל כורחו של האחר לעולמים?"
דירת המגורים הינה הנכס העיקרי של בני הזוג ופירוקו יביא כמעט בהכרח לפירוק הבית, לכן צו למדור ספציפי הכרחי לצד המעוניין בשלום בית, טוען רבני מומחה בדיני משפחה יוכל לייעץ כראוי בכל מקרה לגופו ולהגיש את הבקשות המתאימות
______________________
[1] ראה ….
[2] דברי משפט חלק ז עמ' תז, פד"ר טז עמ' 309, שורת הדין חלק ה עמ' קסט, ושערי צדק ט עמ' 79.
[3] לא פורסם, אולם צוטט בפדרים רבים, ראה פד"ר נתניה 1068015-2
