צירוף צד שלא חתם על הסכם בוררות לבוררות

בוררות מהי

מוסד הבוררות נועד להיות אלטרנטיבה ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט או בית הדין הרבני.

חוק הבוררות התשכ"ח-1968 והתקנות קובעים את הכללים על פיהם תתקיים הבוררות ושעל פיהם יפעל הבורר.

פסק בורר שניתן כדין, יכול לפי חוק להיאכף בהוצאה לפועל אחר הליך של 'אישור פסק בורר', ואז דינו כדין פסק דין של בית משפט לכל דבר ועניין.

בתי הדין לממונות כבוררים

בתי הדין לממונות ביושבם לדון דין תורה שואבים את כוחם המוסרי מהשולחן ערוך, אולם מלבד בתי הדין הרבניים שקיבלו סמכות בחוק לדון בענייני נישואין וגירושין[1], אין לבתי הדין לממונות (הבדצי"ם) סמכות חוקית לכך.

לכן, בתי הדין לממונות בדונם בסכסוכים מסחריים עסקיים, או בענייני שכנים, או בדיני עבודה, וכדו', עושים זאת במסגרת של בוררות, דהיינו על פי כללי חוק הבוררות.

תוקף בוררות רק בהסכמה

ככלל, בוררות מתקיימת רק בהסכמה, בוררות שלא בהסכמה לא יכולה שתתקיים[2].

דרישת הכתב בבוררות

כלל יסוד בבוררות הוא, שמסירת סכסוך לבוררות צריכה שתהיה בכתב. פסק בורר שניתן ללא שהצדדים לסכסוך חתמו מראש על שטר בוררות בו מוסרים את הסכסוך להכרעתו של הבורר אין לו כל תוקף ולא ניתן יהיה לאכוף אותו בבית משפט. [3]

לפי זה יתכן מצב שצדדים שהסכימו לדון בפני בורר יגלו בסופו של הליך שאין לבורר כלים להכריע בסכסוך מאחר ולא כל הנוגעים לסכסוך חתומים על שטר בוררות.

דוגמאות לכך ישנן כגון, בצד להליך שנפטר במהלך הבוררות, או שהמחה את זכויותיו לצד שני, האם יש לבורר סמכות כלפי היורשים או כלפי מי שקיבלו את הזכות?

או, חברה בע"מ שנתבעת ובעלי החברה, שפעמים שיש מקום לבצע הרמת מסך ולחייבם אישית, לא חתמו על שטר הבוררות.

וכן להיפך, בעל חברה שנתבע, ושמצד החוק אפשר לבצע הרמת מסך הפוכה ולחייב את החברה בחובותיו, והחברה לא חתומה על הבוררות.

במקרים מאין אלו יכול להתברר בסופו של הליך הבוררות, שכולו היה לשווא. האמנם כך?

תוקף בוררות כלפי צדדים שלא חתומים על שטר הבוררות

למרות הכלל שאין תוקף לבוררות ללא הסכמה בכתב ישנם חריגים לכלל זה המאפשרים צירוף צדדים שלישיים לבוררות למרות שלא חתמו על שטר הבוררות.

ישנם 3 דרכים בהם ניתן לעשות זאת, אלו מוגדרים בפסיקה האזרחית 'שלושה מעגלי ההרחבה' לכלל שאין תוקף לבוררות ללא הסכמה בכתב.

סמכות בורר על פי הסכמת צד להיות חלק מהבוררות

מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים, או מהתנהגות הצדדים במהלך הבוררות, עולה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות.

דוגמא, בעל חברה שנתבעה שלקח חלק פעיל בכל הבוררות ואף הציע עצמו להיות ערב לחוב החברה, נקבע שלאור השתתפותו הפעילה בבוררות והסכמתו לשמש כערב לחוב החברה הסכים להיות חלק מהבוררות.[4]

סמכות בורר כלפי חליף של הצדדים

מעגל ההרחבה השני הינו, סעיף 4 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 שקובע כי:

"הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר חליף, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם."

החוק לא מגדיר מיהו חליף שנכנס בנעלי החותם על שטר הבוררות, הפרשנות לכך ניתנה בפסיקה של בתי המשפט, נצטט מפסק דין בתיק רע"א 3925/12 רונן נ' עו"ד יובל כהן:

"…המושג חליף לא הוגדר בחוק הבוררות, או בחוקים אחרים בהם נעשה בו שימוש. נוכח זאת, יצקה הפסיקה תוכן למושג זה, ומשמעותו נודעת מקיבוצם של פסקי הדין השונים שניתנו במשך הזמן. עיקרו של דבר, חליף הוא מי שהוסבה אליו זכותו (או חבותו) של בעל הזכות (או החבות) המקורי, מכוח חוק (כגון: מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיוב') או בנסיבות אחרות, רצוניות (כגון מקבל זכויות על פי חוזה)…"

סמכות בורר כלפי מי שקשור בקשר הדוק לאחד הצדדים לבוררות

אם עד עתה דובר על הרחבה כלפי מי שלפי פרשנות הסכם הסכים להיות צד לבוררות, או כלפי חליף של אחד הצדדים, בא המעגל השלישי ומרחיב אף יותר את אפשרות צירוף צדדים שלישיים לבוררות על אף שלא חתמו על שטר הבוררות.

מדובר במי שלא עולה מהתנהגותו או מהסכמים שהסכים להיות צד לבוררות ואף איננו חליף של אחד הצדדים, ואף על פי כן יש סמכות לבורר כלפיו.

בפסיקה הובאה דוגמא לכך, בבעלי חברה שנתבעת בבוררות, שמצד החוק ניתן לבצע הרמת מסך ולחייב את בעלי המניות של החברה, במקרה כזה יש לבורר סמכות לחייב את בעלי החברה גם אם הם לא חתומים אישית על שטר הבוררות.

וכן להיפך, בבעל חברה שנתבע בבוררות והחברה עצמה לא חתומה על שטר הבוררות, וכשמצד החוק ניתן לבצע 'הרמת מסך הפוכה' ולחייב את החברה בחוב בעלי מניותיה, במקרה זה יש לבורר הסמכות לחייב את החברה דרך הרמת מסך הפוכה [5] למרות שהחברה איננה צד לבוררות.

וכה נאמר בפסק דין רונן הנ"ל בעניין:

"…מעגל ההרחבה השלישי הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנדרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים. ואולם, הצדקתו של מעגל זה גם הוא נעוץ ביסוד הסכמת הצדדים ונראה כי מטרתו היא למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מהותית בטענות פורמליסטיות … המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הינם אלו בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם . כך, למשל, כאשר צד לבוררות מבקש לצרף להליך את בעל השליטה בחברה איתה חתם על הסכם בוררות, או כאשר הוא מבקש לצרף להליך את החברה שבשליטתו המלאה של הצד השני "[6]

בעלים של חברה שניסה להתחמק מבוררות בכך שלא החתים את החברה על שטר הבוררות

למשרדינו הגיע לקוח שסיפר שחתם זיכרון דברים לרכישת דירה מחברה מסוימת מול המנכ"ל של אותה החברה.

משהגיע הזמן לחתימת חוזה התנער בעל המניות בחברה מהסיכומים אליו הגיעו הצדדים והתכחש לזיכרון דברים בטענה שהחברה אינה חתומה עליו וחתימת המנכ"ל אינה מחייבת את החברה כל עוד לא חתמה החברה על הזיכרון דברים.

משפנינו לבית דין בתביעה לאכיפת הזיכרון דברים, סירב בעל המניות של החברה לחתום בוררות בשם החברה והסכים לחתום רק בשמו בטענה שהחברה לא התקשרה בזכרון הדברים ולכן איננה צד לסכסוך.

בדיון בבית הדין טענתי כי חתימת המנכ"ל על הזכרון דברים מחייב את החברה לפי סעיף 47 לחוק החברות שקובע  שאורגן של חברה פועל בשמה ומחייב את החברה ומשכך, מנכ"ל החברה שחתם זיכרון דברים חייב את החברה בעצם חתימתו.

מה גם שלפי סעיף 56 לחוק החברות גם אם פעל אורגן של חברה בניגוד להרשאה או בניגוד למטרות החברה, אם מי שנחתם מולו לא ידע ולא היה עליו לדעת כי העומד מולו פועל בניגוד להרשאה, הרי זה מחייב את החברה! וכך הדבר לפי ההלכה [7]

כך שאיך שרק לא יהיה, חתימת מנכ"ל החברה על זיכרון דברים בשם החברה מחייבת את החברה.

ולפי פסק דין רונן הנ"ל, יכול בית הדין בכובעו הנוסף כבורר, לחייב במקרה זה גם את החברה בדרך של הרמת מסך הפוכה, לפי סעיף 6ב לחוק החברות, למכור את הדירות שברשותה למרות שאיננה חתומה על שטר הבוררות, כי אין צודק וראוי יותר לבצע הרמת מסך מבמקרה זה כפי שסעיף 6ב לחוק דורש.

מאת: טו"ר משה יוסף ליברמן

_______________________

[1] חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג-1953.

[2] רע"א 8113/09 אלייד סוכנויות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ.

[3] דרישת הכתב מופיע בסעיף 24.1 לחוק הבוררות.

[4] רע"א 1249/12 לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ' שרבט מלכיאל ובניו לעם בע"מ.  רע"א 6749/10 ד"ר משה וינברג נ' רייסנר.

[5] סעיף 6ב לחוק החברות.

[6] ראה פסק דין רונן הנ"ל, וראה עוד ברע"א 1158/04 א.מ השבחת נכסים נ' רם דר חברה לבניין בע"מ

[7] חו"מ סימן קע"ו סעיף לט' סימן צג' סעיף יז'.